לאחרונה נפגשנו עם קבוצה נכבדה של מנהלי בתי ספר ולאור פגישה זאת עלו מספר תובנות שהיינו רוצים לשתף.
יסודותיה של מערכת החינוך נעוצים במאה ה 19 כתוצר ישיר של המהפכה התעשייתית כשהמטרה הייתה להכשיר עובדים טובים וצייתנים כעובדי ייצור ולייצר את תרבות הצריכה שתזין את עולם התעשייה, המבנים הארגוניים שנוצרו היו מבני פירמידה בה ההיררכיה ברורה, המידע זורם מלמעלה למטה וחופש היצירה של הפרט במערכת מוגבל.
ב 1968 החוקר ג'ורג' לאנדס מציג את מבחן נאס"א בעזרתו הוא בוחן את מידת היצירתיות של האכלוסיה מגיל 5 ועד לבגרות, התוצאות מטלטלות, בגיל 5, 98% מהילדים נחשבים יצירתיים כשבגיל 15 רק 12% נותרים יצירתיים ובאוכלוסיה הבוגרת רק 2%. לטענתו זהו תוצר של מערכת החינוך שמלמדת לשים משקפיים ביקורתיות כמעט מידית על כל חשיבה מקורית שעולה אצל התלמידים ובכך למעשה מדכאת את היצירתיות.
מערכת החינוך לא סיימה את תפקידה אלא חייבת בהקניית כישורים ושימת דגשים על נושאים חדשים ועדכניים – שימת הדגש העיקרי בחלק מבתי הספר על עמידה מבחני מיצב ופיזה חוטאת למטרה זאת.
מערכת החינוך אמורה למעשה לתת מענה לעולם העבודה שעומד להשתנות לחלוטין כבר בשנים הקרובות כחלק מטרנדים שכבר מתרחשים.
משנת 2004 ועד שנת 2009 הופיעו פתרונות שמאתגרים את עולמנו הפרטי ובעיקר את עולמנו העסקי: פייסבוק, IPHONE, DROPBOX, UBER, AIRBNB. פתרונות אלו שינו לחלוטין את עולמנו למבוסס ענן, מאותגר כלכלה שיתופית, נייד יותר, ומאופיין בחוסר בטחון תעסוקתי.
ומה צופן העתיד? עולם של אי-וודאות. מכוניות אוטונומיות שישנו את פני התחבורה מהקצה אל הקצה, תוכנות ואפליקציות בעלות אינטליגנציה מלאכותית ואלגוריתמים שמייתרים ענפים ומקצועות מסורתיים, עולם הדפסות התלת-ממד (3D) שישנה את עולם הייצור לחלוטין.
במחקר שנערך באוניברסיטת ייל ע"י פרופ' פוסטר, עולה כי תוחלת החיים של חברות במדד ה- S&P500, אשר עמדה בשנות השישים על כ- 60 שנה, עומדת כיום על כ- 15 שנה בלבד. התקצרות תוחלת החיים של החברות והשינוי המהיר בהתמקצעות הנדרשת, גורמת לעסקים לפנות יותר ויותר לעובדי פרילאנס חלקם דרך פלטפורמות כמו FIVERR ו UPWORK בהם ניתן כבר כיום לקבל שירותי Outsource איכותיים במחיר נמוך מעלות החזקת עובד שכיר. לפיכך אנו רואים שהביטחון התעסוקתי ארוך הטווח נעלם ברבים מהמקצועות ורבים מהשכירים יהפכו בעל-כורחם להיות אף הם פרילאנסרים.
הנתונים מצביעים על כך שכמות הפרילאנסרים בשוק העבודה תעלה לכ 50% בשנת 2030 כלומר רק כ- 50% ימשיכו כשכירים.
בעולם תעסוקתי שכזה, תפיסת "העובד הצייתן" הופכת לפחות רלוונטית כשמאידך עולה הצורך בהקניית סט כישורים חדש הן בנושא היכולות החברתיות, התקשורת הבין אישית, יכולת לפתור בעיות בעזרת מחשב שלא לדבר על יצירתיות וחדשנות מתמדת.
לשם הדוגמא, בתוצאות מחקר של ה OECD בנושא רמת האוריינות הדיגיטלית בפתרון בעיות בעזרת מחשב עולה שדווקא בישראל (The Startup Nation) רמת ה"בורות" הינה בין הגבוהות במדינות ה OECD, כ-70% מהאוכלוסייה לוקה בתסמונת זאת. בהשוואה לכ 55% בשבדיה.
מה הן ההשלכות לגבי מערכת החינוך ?
- האם באמת 5 יחידות במתמטיקה חשובים יותר מכישורים חברתיים וכישוריי חיים בכלל ?
- אם באמת אנשים יצטרכו כבר בעתיד הקרוב לשנות עבודות והתמחויות מספר פעמים לאורך בגרותם – אילו כלים ניתנו להם בכדי להצליח "לשרוד" את השינויים הללו?
- האם מערכת החינוך צריכה לסיים את תפקידה בגיל 18 או שצריכה להתמקד גם בהשכלה למבוגרים?
- ומה בכלל תפקיד ההשכלה הגבוהה? האם אנשים יוכלו להמשיך ולהשקיע בתארים מתקדמים משאבים כספיים ומשאבי זמן ניכרים כשמצד שני ייאלצו להחליף מקצועות בתדירות גבוהה יותר?
כאן מגיע הצורך בחדשנות במערכת החינוך, ובכן מהי חדשנות?
"חדשנות הינה מענה לצרכים הקיימים והעתידים של ה"בעלי העניין" שלנו ע"י יישום רעיון יצירתי למוצר או שירות"
הצרכים החדשים ברורים, והתכיפות אף היא ברורה מכיוון שרוב מה שתיארנו מתרחש בתקופה זאת ממש ויואץ בשנים הקרובות.
מערכת החינוך לא צריכה יצירתיות, אלא את היכולת לנהל ולהוביל תהליכי חדשנות
ישנן כמה נקודות מעשיות שניתן לאמץ מידית בדרך לחדשנות במערכת החינוך ע"י מנהלי בתי הספר:
- הגדרת אסטרטגיה: אסטרטגיה מגדירה למעשה דרך פעולה כיצד ארגון הולך להשיג את היעדים ארוכי הטווח שלו, חדשנות לכן היא כלי היישום עבור אסטרטגיה – היא איננה עומדת בפניי עצמה. מכיוון שהאסטרטגיה אמורה לתת מענה לשינויים וצרכים של התושבים בסביבה המקומית הרי יש לחבר את יעדי המערכת החינוכית ליעדי הרשויות המקומיות
- רכישת כלים: מערכת החינוך צריכה להקנות למנהליה ולמובילים בתחום החינוך את הכלים להשגת היעדים הקשורים בחדשנות, הכוללים :
- כלים להובלת וניהול תהליכי חדשנות המיועדים למיזמים חברתיים ומיזמים עסקיים
- בבתי ספר שעוברים לניהול עצמי יש להבין גם את השפה העסקית.
- על פי חברת אגון-זנדר הבינלאומית המתמחה בתחום הניהול הבכיר, יש צורך לייצר פתיחות במערכת לצורך קבלת גישות חדשות, לעודד סקרנות ללמוד ולהפנים כיוונים חדשים, להקנות כלים שמאפשרים לתכלל כמות אינפורמציה רבה בפרק זמן קצר, לאפשר סביבה שרותמת את הצוותים החינוכיים לחזון ולאסטרטגיה המובילה, וכן לגבות את צוותי הניהול בתהליך הארוך ולעודד את נחישותם ביישום החדשנות במערכת החינוך.
- אימוץ "המודל המשימתי": בתהליך חדשנות בארגונים חברתיים – המודל מגדיר בבירור מי הוא בעל העניין בתהליך, מהי הצעת הערך עבורו, כיצד רותמים את הארגון לתהליך, מהם הפעילויות, המשאבים והשותפויות הנדרשות בכדי לספק את הצעת הערך, והחשוב מכל מה האימפקט המצופה מהתהליך וכיצד מודדים אותו. גם כשאחד המנהלים ציין את הקניית הערכים כדבר המרכזי שהוא מספק לתלמידיו, עולה מיד השאלה מהו האימפקט המקווה מהתהליך וכיצד מודדים אותו?
לסיכום:
- מערכת החינוך קמה במאה ה-19 כמענה לצורך התעשייתי דאז
- עולם העבודה משתנה מן הקצה אל הקצה
- הכישורים הנדרשים מהאוכלוסייה הבוגרת בהתמודדות עם עולם העבודה הגועש אינם ניתנים לפתרון רק ע"י 5 יחידות מתמטיקה נהפוך הוא, דווקא עולה הצורך בכישורים חברתיים
- רק כ 50% מהאוכלוסייה תמשיך לעבוד כשכירים בשנת 2030
- יש לאמץ 3 נקודות מעשיות ליצירת תהליך חדשנות במערכת החינוך ע"י מנהלי בתי הספר :
- הגדרת אסטרטגיה "מקומית"
- רכישת כלים של יזמות וחדשנות חברתית
- אימוץ המודל המשימתי
הכותב: צביקה וינשטוק, הינו המייסד והמנכ"ל של חברת סי-יורויז'ן אשר מתמ
חה בהטמעת ניהול תהליכי חדשנות בארגונים. עוסק בנושאי חדשנות מזה כ 25 שנים בתפקידים בכירים
בתעשיית ההייטק וכיועץ לחברות במשק הישראלי. היה ממקימי סטארטאפ בשם סיברידג' שנרכש לימים ע"י נוקיה וסימנס, שימש כסמנכ"ל שיווק ואסטרטגיה בחטיבת מוצרי הגישה של חברת אי.סי.איי. וכן כסמנכ"ל חדשנות ואסטרטגיה בחברת הוואאיי הסינית. יועץ מעוף במשרד הכלכלה בנושאי חדשנות ומשמש כמנטור בתכנית האצה לסטארטאפים.צביקה בעל תואר ראשון בהנדסה מאוניברסיטת ת"א ותואר שני במנהל עסקים בתכנית המנהלים של קלוג-רקנטי וכן שותף למספר פטנטים רשומים בינ"ל.
ליצירת קשר :
www.c-urvision.com
info@c-urvision.com
Tel: 09-745-4654
סי-יורויז'ן בע"מ
/* */
//www.googleadservices.com/pagead/conversion.js